מתעניינים בשרתים וירטואליים? ובכן, כדאי להכיר את ההבדלים בין VPS ל VDS לעומק, ועל כן, הכנו בעבורכם את המאמר הבא:
חלוקת המשאבים – שוני קטן, הבדל גדול
Virtual Private Server (VPS) הוא שרת וירטואלי, כאשר כמה מסוגו יכולים לפעול במקביל על אותו שרת פיזי. במקרה כזה של ריבוי שרתים וירטואליים, הם יחלקו ביניהם את משאבי השרת הפיזי השונים (משאבי עיבוד, זיכרון, אחסון ותקשורת), באופן חופשי. המונח Virtual Dedicated Server (VDS) מתייחס גם הוא לשרתים וירטואליים שפועלים במקביל על אותו שרת פיזי, אך בתוספת הבטחת משאבים מוגדרים לכל אחד מהם. קל לזכור את ליבת ההבדל כך: שני סוגי השרתים הם למעשה שרתים פרטיים וירטואליים, כאשר ב VDS מוקדש (Dedicated) עבור השרת היקף משאבים מבוקש.
ביצועים
צריכת משאבים גבוהה במיוחד של שרת וירטואלי אחד, תפגע בביצועי השרתים הוירטואליים האחרים, אם מדובר במצב של VPS. במידה ומבססים פעילות עסקית קריטית על שרתים וירטואליים, יש בכך סיכון ופגיעה אפשרית בהמשכיות העסקית. לעומת זאת, אם מדובר ב-VDS, "משוריינים" עבור כל שרת המשאבים הדרושים לו ותפקודו איננו תלוי במה שעושים השרתים הוירטואליים האחרים.
עלויות
העלות היא היבט מרכזי בהשוואה הראשונית בין שתי האפשרויות, מה גם שמדובר בעלות קבועה שתשולם לספק השירות, בשונה מהוצאה חד פעמית. בגדול, הערך המוסף שמספק VDS מתבטא גם בעלות גבוהה יותר ביחס לעלות VPS. ספציפית, מפרט המשאבים שמבקשים להבטיח עבור השרת הווירטואלי ב-VDS, משפיע על ההפרש במחיר. היבט נוסף, הוא שלא פשוט להעריך משאבים דרושים וייתכנו מצבים, בהם תשכור VDS ותחרוג מדי פעם ממסגרת המשאבים שהוגדרו. מה יקרה אז? אם לא תתאפשר חריגה, תתקבל פגיעה בביזנס = הפסד כספי אפשרי. אם כן תתאפשר חריגה, האם יש תשלום מיוחד על כך? חשוב לבדוק נקודות אלה. עוד נזכיר להשלמת התמונה, כי שרתים וירטואליים זולים יותר משרתים פיזיים.
אבטחה
ב-VPS מערכת ההפעלה משותפת לכל השרתים הוירטואליים, מצב שמאפשר גישה אליה מצד גורמים רבים, חלקם עלולים להיות בעלי כוונות זדון. אם מערכת ההפעלה אכן תיפרץ, הדבר עלול לסכן את כל המשתמשים וכל זאת, בסביבה שהם לרוב מחשיבים כבטוחה (משמע, מדובר במצב שמעודד שאננות). ב-VDS, כל שרת וירטואלי מבודד במערכת ההפעלה הנפרדת שלו ובכך מצטמצמת היכולת לפגוע בו.
מאחורי הקלעים
הבסיס הפיזי של שירות VDS, הוא למעשה אוסף שרתים פיזיים שפועלים ביחד (Cluster). הסיבה לכך, היא שאם שרת פיזי אחד הגיע למיצוי יכולותיו, שרת אחר נרתם למשימה ומספק את המשאבים הדרושים. זאת, בכדי לספק את כמות המשאבים שהובטחה, לכל שרת וירטואלי.
במבט לעתיד
הרחבת הפעילות העסקית מבוססת השרת הווירטואלי, אפשרית ב-VPS רק עד גבול מסוים – עד מיצוי משאבי השרת הפיזי עליו הוא בנוי. כמובן, כל ה"שותפים" על אותו שרת פיזי מוסיפים ומסבכים את המצב ומגבילים עוד יותר את היכולת לגדול. ב-VDS אין מגבלה כזו. שם, מעדכנים אצל ספק השירות את פרטי השירות שרכשתם – מגדילים משאבים שיובטחו לשרת, בהתאם להערכות החדשות וזה הכל. כיצד הדבר ימומש בשרת הפיזי עצמו, יהיה שקוף ללקוח.
לסיכום
לא בכל מקום מקובלת ההפרדה בין שני המונחים. יש שמתייחסים אליהם כזהים. אחרים מתארים VDS כשכירת גישה לשרת פיזי שלם – לא רק הבטחת כך וכך משאבים בשרת פיזי לכמה לקוחות במקביל. בכל מקרה, מדובר בשני אופני אירוח שרתים וירטואליים, אשר מעלים היבטים חשובים ביותר ורבי השלכות. לכן, מומלץ להיות מודע לנושא זה, במיוחד ככל שגדלה החשיבות העסקית של השימושים שעושים בשרתים וירטואליים.